ימים בינלאומיים שמחים!

בס"ד

היי לכולם!
רציתי לספר לכם על משהו מיוחד שאני מתחילה להתעניין ולחגוג לאחרונה:
ימים בינלאומיים.
אני בודקת מידי שבוע מה הימים הבין לאומיים לאותו שבוע,וחוגגת אותם.
לפעמים ממש חוגגת,ולפעמים מציינת.
אבל זה מאוד מעניין להכיר בהם ולחגוג אותם:
יש את יום החד-קרן הבין לאומי,יום הפונדו שוקולד,יום הנוטלה העולמי,יום המטרייה,יום הפיצה,יום האייריש קופי,יום השוקולד ויום השוקולד מריר בפרט,

ועוד מלא ימים אחרים!
החודש שבו  התחלתי,חודש ינואר,הינו לפי האתר,חודש של מציאת איזון עצמי בחיים,ואני ממש מסכימה,כי החודש הזה היה בהחלט מפוצץ שאלות עצמיות קשות..... :-)

נגיד,ליום החד קרן הבילנאומי,הכנתי שלט ממש חמוד,ונשאתי אותו ברחבי האולפנית.

וביום הפיצה הבילאומי,תכננתי ללכת עם אחי לאכול פיצה,אבל תוכנית זו לא יצאה לפועל....
והכל התחיל,איך יכולתי כמעט לשכוח,מיום החיבוקים הבינלאומי.
כל הבנות של כיתתי נסו על נפשן (בצחוק,כמובן),ואני חיבקתי את כולן פי אלף יותר מביום רגיל,וכמה ימים אחריי זה עשיתי השלמות לכל מי שפיספסה!
זה היה מה שהתחיל את כל זה,וזה היה אדיר :-)


בכל מקרה,הפוסט הזה הוא פוסט קצר,כיוון שאין לי הרבה זמן לכתוב,
לכן אני אסיים עכשיו.
אוהבת!
עוד פוסטים בדרך!
תמר. :-)

מחסום יצירתי

בס"ד
שלום לכולם!
אז,כן,החלטתי לשתף אותכם במצב שיש לכל יוצר ולאחרונה גם לי,כנראה מאז שבוע שעבר:
מחסום יצירתי.

אז,מה זה,בעצם?
זה מצב שבו היוצר לא מצליח לחשוב על רעיונות מקוריים,או על שום רעיונות בכלל,מקורי או לא.

זה יכול לקרות ממלא סיבות:
-יכול להיות שאין לו על מה לדבר או להביע דעה,כיוון שכתב או אמר את כל מה שרצה.
זה לא המקרה שלי,אם שאלתם את עצמכם.
-יכול להיות שהתקופה הזאת בחייו של האדם היא תקופה נורמלית,ואין לו הרבה השראה באותה תקופה רגועה.
יכול להיות שזה מה שעובר עליי: אומנם בשישי-שבת הקרובים יש לי שבת אולפנית ליד ירושלים,אבל זה פחות זורם לי פוסט על זה.
תאמינו לי,ניסיתי הרבה פעמים לעשות מזה פוסט ובמילה אחת:
#זה_לא_עובד.

-יכול להיות שהאדם חווה משהו ריגשי בחייו,ומוחו מרוכז בזה,ולא יכול לעצור לחשוב על רעיונות.
אני אומנם מתמודדת עם כמה דברים כרגע,אבל זה לא המצב.
-ו....
יכול להיות שפשוט אין לו על מה לכתוב,או הוא לא יכול לצייר,וזה קורה לכולם!!
אז כנראה שעכשיו זה קורה גם לי. ובמידה וזה קורה לכם,
אל תיבהלו:
יש דרך לעבור או לשבור את זה,או לפחות לקחת את זה בקלות.

קודם כל,חשוב לא להתחרפן.
זה שאין לך רעיונות יצירתיים לחלק מהנושאים היומיומיים לא אומר שאין לך בכלל כאלה אף פעם. ואם זה משהו חד פעמי,ופשוט אין לך רעיונות,שב  על זה כמה זמן,או פשוט שכח מזה.

במידה ואתה אמן,ואין לך מוזה או השראה לרקוד,או לאפות,או לצייר או לכתוב,
ואתה פתאום לא יכול לעשות את זה,
אל דאגה,יש לי עיצה גם לזה.

במהלך ילדותי צפיתי בסרטי אנימה שתורגמו,ובאחד מהם, "שירות המשלוחים של קיקי",למדתי איך להתמודד עם המצב הזה בדיוק.
ותאמינו לי,הוא ממש,אבל ממש,עובד.
אגב,בכללי,אני ממש ממליצה לראות את הסרט הזה :-)

בעצם,אני מנסה להגיד לכם (אלה שסובלים מזה לכמה זמן,וגם לעצמי,אפילו שאני כבר הולכת לפי זה) שצריך לקחת הפסקה מזה.
נגיד,אם לי לא הולך הריקודים,או אין לי שיר,או שום דבר לא נראה לי מוצלח,
אני שוכחת מזה לכמה זמן,עד שחוזר לי המוזה! :-)

או נגיד כאן: לא היה לי רעיון. וזה אולי בגלל שנראה לי שהכל קצת שקט לאחרונה.
מה שהינו דבר טוב,כי אי אפשר אקשן כל הזמן.... :-)

(אני יודעת,ההומור שלי קורע...)
וחזרה לנושא:

וזה שלא חשבתי על זה:
חשבתי המון!
עד שבסוף חשבתי,שיהיה מדהים,אם אכתוב לכם עצות על איך להתמודד עם מחסום יוצרים במידה וגם אתם חווים אותו,כדי שלא תתקעו כמוני :-)

אוהבת!
חודש ויום טוב!
תמר :-)

נ"ב:
הנה קטע מאתר "ביכורים" שאהבתי,שמבטא את התקופה של מחסום הכתיבה והיצירתיות שלי....

מחסום יוצרים / Shoelet
בביכורים מאז ה´ תמוז ה´תשס"ה

"אתה מתיישב מול המחשב, יודע כבר מה אתה הולך לכתוב ופתאום *פוף!* נעלם הכל. כל המילים היפות שהיו לך בראש לפני שהתיישבת, כל הדימויים המדהימים- נעלמו כלא היו ברגע שידך נגעה במקלדת.
אתה יושב, מתייסר ומתייגע... איך זה קורה?? הרי הרגע היה לך רעיון כ"כ מדהים שרצה להישפך החוצה אל העולם!
אתה כותב מילה.. ומוחק.
עוד שורה... ומוחק.
נראה לך כאילו זה לא יילך, המוזה הלכה. היצרתיות שלך תפסה תנומה.. ואתה? יושב חסר אונים מול המחשב <או הדף> מנסה לשווא להעיר אותן, להשיב אותן, שיעזרו לך.. רק קצת, רק עוד משפט-שניים.
אך הן בשלהן, הלכו ולא חוזרות.
אתה עוד תשב כמה דקות מול המסך, תנסה בכל זאת להסתדר בלעדיהן.
תודה בזה, בלי המוזה והיצירתיות אתה סתם אדם שיושב עם עט בידו ומסתכל על דף..."